גזר דין בתיק ת"פ 18080-12-10

1.         בתיק העיקרי, הנאשם הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של ניסיון לגניבת רכב בצוותא לפי סעיף 413ב + 25 + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"], פריצה לרכב בצוותא לפי סעיף 413ו +29 לחוק העונשין וחבלה במזיד לרכב בצוותא לפי סעיף 413ה +29 לחוק העונשין. המדובר באירוע של ניסיון גניבת רכב משטרתי מיום 27.7.08, כאשר הנאשם ואחר הגיעו בצהריי היום לחניה ברחוב בתל-מונד, ניפצו את השמשה הקדמית של הרכב, פתחו את מכסה המנוע וקרעו את החוטים של מערכת האזעקה והמחשב. מיד בסמוך יצא שכן לכיוון הרכב, והשניים, אשר הבחינו בו, נמלטו מהמקום.

2.         הנאשם צירף תיק נוסף - ת.פ. 43903-01-11 של בית משפט השלום בראשון לציון - בו הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות המפורטות באישומים 3, 5 ו - 7, הכוללות קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, שתי עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב (ב) לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

            כתב-האישום בתיק זה מתאר סדרת אירועים שביצעה כנופיית גנבי רכב, כאשר הנאשם היה חלק אינטגראלי ממנה כמאתר רכבים גנובים וניידות משטרה וכתצפיתן.

על-פי האמור באישומים 3 ו - 5, ביום 30.12.10 - ובעודו אמור לשהות בתנאי "מעצר בית מלא" בגין ההליכים בתיק העיקרי -  הנאשם נהג ברכב גנוב והעבירו מישראל לשטחים. בנוסף, על-פי המתואר באישום 7, ביום 11.1.11, כאשר שוטרים הגיעו לבית הנאשם על-מנת לעצור אחר (את ראש הכנופייה), השתולל הנאשם, סירב לעיכוב, קילל שוטר ואף איים עליו כי "יוציא לו את שתי עיניים". 

3.         ב"כ המאשימה הדגישה, כי כתב-האישום בתיק העיקרי מתאר אירוע חמור, במהלכו ניסה הנאשם ביחד עם אחר לגנוב במיומנות רכב משטרתי, כאשר לא השלימו את ביצוע העבירה אך ורק בשל העובדה כי נראו על-ידי שכן ונאלצו להימלט. הוסיפה, כי מדובר בנאשם בעל תעוזה רבה אשר ביצע את העבירות בצהרי היום.

לטעמה, ביצע עבירות חמורות אף יותר המפורטות בתיק הצירוף, בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים במסגרת התיק העיקרי ובעודו ממתין לקבלת תסקיר מעצר. טענה, כי הנאשם היווה חלק אינטגראלי מכנופיית גנבי רכבים, אשר התנהלה כמו מקום עבודה, כל אחד מחבריה עם תפקיד מוגדר.

מבחינת נסיבות העושה טענה, כי המדובר בנאשם רצידיביסט, לחובתו הרשעות קודמות באותן עבירות, ולמרות שנדון בעברו למאסר בפועל וקיומו של מאסר על תנאי בן 12 חודשים תלוי ועומד כנגדו, לא היו באלו כדי להרתיעו - והוא שב וביצע עבירות רכב.

על כן, עותרת היא, להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע, להפעיל את המאסר על תנאי בן ה - 12 חודשים במצטבר, להטיל מאסר על תנאי ארוך וקנס משמעותי, כשהגישה פסיקה מחמירה לתמיכה בטיעוניה.

4.         הסניגור לא להקל ראש בחומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, אך ביקש להתחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בתיק העיקרי ובכך שהמדובר בנאשם שלקח אחריות באופן מיידי על חלקו באירועים והודה בהזדמנות הראשונה בתיקים מורכבים אשר היו גוזלים זמן שיפוטי יקר, עוד ביקש להדגיש את חלקו הקטן, יחסית, של הנאשם באירועי תיק הצירוף, כשהיפנה לכך כי שימש כנהג אחד הרכבים. כן הרחיב באשר לנסיבותיו המשפחתיות הקשות של הנאשם, כאשר הוא היחיד הנושא בנטל פרנסת המשפחה. הוסיף, כי אמנם מדובר בנאשם עם עבר פלילי, אך אין המדובר בעבר מכביד, כאשר התנאי שתלוי ועומד כנגדו הוטל בגין ביצוע עבירה ישנה בה הורשע בשנת 2007.

על כן, עותר הוא להתחשב בנאשם ובנסיבותיו האישיות, ולהסתפק בהפעלת המאסר על תנאי ולהטיל כל ענישה נוספת בחופף. הסניגור הגיש, גם הוא, פסיקה לתמיכה בטיעוניו (אם כי המדובר במקרים שאינם דומים עובדתית לענייננו).

5.         רבות נאמר ונכתב על הצורך להילחם בעבירות של גניבת רכב, אשר הפכו ל"מכת מדינה", באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לאור נפיצות התופעה, עוגמת הנפש הנגרמת לבעלי הרכבים, ונוכח ההשלכות הכלכליות הרחבות יותר למשק. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר המדובר בכנופיה מאורגנת, בנויה בקפידה עם חלוקת תפקידים ברורה, כאשר משאבים רבים מושקעים על-ידי רשויות האכיפה, ועל בית-המשפט לתרום את חלקו לביעור הנגע באמצעות ענישה המעבירה מסר חד-משמעי.

לכל אלו, יש להוסיף את נסיבות האירועים בהם עסקינן. מספר הזדמנויות ניתנו לנאשם, כקטין וכבגיר, כאשר בעבר בתי-המשפט הלכו לקראתו ואף הטילו עונשים שיקומיים בדמות מבחן. למרות זאת, העז הנאשם בצהרי יום ניסה לגנוב רכב משטרתי, כאשר מעשיו הופרעו על-ידי שכן עירני. בהמשך, כששוב ניתן בו אמון והוא שוחרר בתנאי "מעצר בית מלא", הפר אותם ברגל גסה, כשהוברר כי הינו חלק אינטגרלי מכנופיית גנבי רכב, ובאירוע מאוחר השמיע איומים קשים ובוטים כלפי שוטר אשר הגיע לביתו לעצור את ראש הכנופייה.

על כן, האינטרס הציבורי לצד הנסיבות החמורות של עבירות הרכב מחייבים השתת ענישה מוחשית על הנאשם ולא ניתן להסתפק בהעברת מסר סלחני כמבוקש על-ידי הסניגור.

6.         עם זאת, לצורך קציבת העונש, ישנם שיקולים לקולא, המאפשרים שלא למצות את הדין עימו. יש מקום להתחשב בהודאתו במיוחס לו בשני כתבי האישום, כאשר נראה כי אכן נחסך זמן שיפוטי רב עם הודאתו בכתב-אישום שתוקן לקולא בתיק הצירוף. כמו-כן, יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בתיק העיקרי וכן את חלקו המינורי, יחסית, בעבירות שבוצעו במסגרת אירועי כנופיית גנבי הרכב. כמו-כן, שמעתי אודות נסיבותיו המשפחתיות הקשות, ובנוסף, לוקחת אני בחשבון, כי למעשה מדובר במאסר בפועל ראשון אותו ירצה הנאשם.

7.         לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מפעילה את התנאי בן ה- 12 חודשים שהוטל על הנאשם בגזר-דין מיום 17.4.07 בת.פ. 2556/06 (שלום כפר-סבא).

בגין ביצוע העבירות בתיק זה - מטילה על הנאשם 14 חודשי מאסר לריצוי בחופף ובמצטבר, לריצוי בחופף ובמצטבר, כך שסך-הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים בניכוי תקופות המעצר: 08.12.2010 עד 12.12.2010, 23.01.2011 ועד היום.

                מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין מסוג פשע; מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין מסוג עוון.

          קנס בסך 7,500 ש"ח, או 75 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם עד ליום 1.9.12.